פוסט זה זמין גם ב:
עברית
אחת האוכלוסיות ה”מתסכלות ביותר” מתוך המטופלים שחווים OHCA הינה אוכלוסיית ה persistent VT/VF (מטופלים עם קצב של VT/VF שגם לאחר 3 סבבים של החייאה מלאה הכוללת עיסויים, הנשמות, מתן שוקים חשמליים ותרופות – נשארים באותו קצב). בחלק גדול מהמקרים באוכלוסיה זו, שלרוב גם מורכבת ממטופלים “צעירים ובריאים”, הצוותים ממשיכים לבצע החייאה ארוכה מאוד תוך מתן שוקים רבים ותרופות אנטיאריטמיות. אט אט הקצב הופך ל PEA ואח”כ לאסיסטולה. לעיתים אנו מצליחים לפנות אותם תוך כדי החייאה ישירות אל ביה”ח לשולחן הצינטורים. לאורך השנים היו דיווחים אנקדוטאליים על שילוב טכניקות מתקדמות יותר לדפיברילציה במטופלים הללו. 2 הטכניקות המדווחות ביותר הינן DSED (מתן רציף ומהיר של 2 שוקים חשמליים מ 2 דפיברילטורים שונים המחוברים ב 2 ווקטורים שונים) ו VC (מתן שוק בווקטור קדמי-אחורי במקום קדמי-אלכסוני). לראשונה, מצ”ב מחקר פרוספקטיבי, רנדומאלי מקנדה המשווה בין 3 הגישות הללו = הגישה הסטנדרטית המקובלת כיום לפי המלצות AHA, DSED ו VC. התוצאות חד משמעיות = DSED משיגה את ה outcome הטוב ביותר במטופלים הללו, אחריה VC ובסוף הגישה הסטנדרטית. בכוונתנו להעלות בקרוב את הנושא לדיון בוועדת רפואה – ולבחון שינוי הפרוטוקול שלנו (יצריך כמובן גם הליך ארוך של הדרכה, תרגול והטמעה, וכן היערכות לוגיסטית/מבצעית מתאימה לגבי ה DSED).
