אנו ממשיכים בפרסום סדרת ״מהספרות לשטח״ והפעם עם גיליון ייעודי המוקדש הפעם לרפואת עירויים ולשירותי הדם.
גיליון מספר 7 – הגיליון סוקר מחקרים שבחנו כיצד מרווח הזמן בין תרומות דם מלא משפיע על רמות ההמוגלובין, מאגרי הברזל, תסמינים הקשורים לתרומה ושיעורי הפסילה מתרומה. 
המסר המרכזי הוא שהמוגלובין תקין אינו שולל חסר ברזל. תורם יכול לעמוד בסף הנדרש לתרומה, אך במקביל לדלדל בהדרגה את מאגרי הברזל שלו. מכאן עולה הצורך לבחון בעתיד מודל מדויק יותר לניהול תורמים חוזרים, המשלב פריטין או מדדים נוספים של משק הברזל.
גישה כזו עשויה לאפשר לזהות תורמים הזקוקים להשלמת ברזל, למעקב או למרווח התאוששות ארוך יותר, ובמקביל לבחון באופן מבוקר האם אצל תורמים שמצב משק הברזל שלהם נשמר ניתן להתאים באופן פרטני את תדירות התרומה.
המטרה אינה לקצר באופן גורף את מרווחי התרומה, אלא לשמור על בריאות התורם לאורך זמן, לשמר תורמים חוזרים ולסייע בהבטחת מלאי דם יציב.
יחד עם זאת, חשוב להכיר ולהבין:
צריכת הדם של מערכת הבריאות וצה"ל עומדת על סדר גודל של 300000 מנות דם בשנה.
בהערכה גסה, מספר התורמים הפוטנציאליים בישראל הינו לפחות פי 3 מזה.
לכן, על פניו, אין סיבה שאדם יתרום יותר מפעם בשנה. צריך לבנות את המערכת בצורה כזו שתגיע ל 300000 תורמים שונים בשנה.
אם נתרים רק פעם בשנה = לא תהיה בעיה של התאוששות ספירת הדם ליפני התרומה הבאה
