פוסט זה זמין גם ב: עברית
אחד הנושאים ה”חמים” בעולם הרפואה בכלל וה EMS בפרט בשנים האחרונות הינו נושא תרומת האיברים (בעיקר כליות) ממטופלים שחוו OHCA, ואשר פעולות ההחייאה בהם נכשלו. המטרה = להגדיל משמעותית את פוטנציאל תרומת האיברים בכדי לקצר את זמני ההמתנה הארוכים. כידוע, תוחלת החיים הממוצעת של מטופל על המודיאליזה הינה קצרה משמעותית – שלא לדבר על איכות החיים. המאמר המצ”ב סוקר בצורה יפה את הנושא מ”זווית הראיה” של מערך ה EMS בפריז וסביבותיה. המחברים שלפו נתונים מתוך רשם ההחייאה הפריזאי הקיים מזה שנים רבות. במהלך 10 שנים בוצעו כ 20000 החייאות ע”י צוותי ה ALS (הכוללים בפריז רופא + אחות מומחית + נהג אמבולנס). פוטנציאל המטופלים המתאימים לתכנית DCD (Donation after Cardiac Death) עומד על מס’ מאות מידי שנה. אנו ביצענו עבודה דומה ליפני כשנה על “רשם ההחייאה של מד”א”. הפוטנציאל בארץ עומד גם הוא על מס’ מאות מקרים בשנה, כאשר בפועל מתבצעות רק השתלות בודדות במסלול זה מידי שנה (בסקירה שניתנה בכנס האחרון הוצגו נתונים על כ 50 השתלות במסלול זה שבוצעו במשך 8 שנים !!!). הסיבות לפער הזה הן רבות ומגוונות, וכוללות – מודעות והיערכות של צוותי ה EMS, מודעות והיערכות של בתי החולים, הקצאת משאבים, תיאום בין גופים שונים במערכת, ועוד. משהב”ר החליט לשים את הנושא בפוקוס בשנים הקרובות – ואנו כמובן נרתמים למשימה. הנושא מועבר במסגרת השתלמויות ה ALS שחודשו לאחרונה, וכן במפגשים מקצועיים ייעודיים במרחבים. תזכורת – הבסיס מפורט בפרוטוקול הייעודי הדן ב”פינוי מטופל תוך המשך ביצוע פעולות החייאה”.