פוסט זה זמין גם ב:
English 
עברית
אבסטרקט
רקע כללי
ניהול אקוטי של חולי טראומה עם פציעות פוטנציאליות בעמוד השדרה התפתח מקיבוע מוחלט של עמוד השדרה (SI) להגבלת תנועה בעמוד השדרה (SMR). קיימים מחקרים ספורים המתארים כיצד השינויים הללו יושמו. מחקר זה נועד לתאר ולנתח את הפרקטיקה של SMR בסוכנות אחת לשירותי חירום רפואיים (EMS) לאורך מסגרת הזמן של אימוץ SMR.
שיטות
זו הייתה סקירת מסד נתונים רטרוספקטיבית של דוחות אלקטרוניים לטיפול בחולים מ-2009 עד 2020. ההשפעות של שינויים עיקריים בתרגול (תיעוד מתוקן ואפשרות טיפול בצווארון בלבד) נותחו בסדרת זמן קטועה תוך שימוש בשיעור SI/SMR כתוצאה העיקרית. תוצאות משניות כללו גיל המטופל, מין, חדות, מנגנון פציעה, טיפול שניתן, גודל הצווארון ומיצוב. אלה הוערכו לשינויים משנה לשנה על ידי רגרסיה של מיקום. הקשרים בין מאפייני המטופל והטיפול נחקרו עם רגרסיה לוגיסטית בינומית.
תוצאות
היו 25,747 מקרים של SI/SMR כלולים. בין כל החולים, הגיל החציוני היה 40 (טווח בין-רבעוני 24-56), 58% (14,970) היו גברים ו-20% (5062) היו פגיעות גבוהה. שיעור ה-SI/SMR ירד מ-31.2 ל-12.7 טיפולים ל-100 קריאות טראומה בחודש. שיעור החולים בעלי פגיעה גבוהה עלה ב-9.6% בשנה בממוצע (95% CI 8.7%-10.0%). כאשר היה זמין לראשונה, ניתן טיפול בצווארון בלבד ל-47% מהמטופלים, ועלה ב-6.3% בשנה (95% CI 3.2%-9.5%) ל-60% ב-2020. טיפול בצווארון בלבד (בהשוואה ללוח וצווארון) היה בסבירות גבוהה יותר להיות מיושם בחולים בעלי פגיעה קלה (בהשוואה לגבוה): יחס סיכויים 3.01 (95% CI 2.64-3.43).
מסקנות
מחקר זה מראה ירידה בטיפול ב-SI/SMR ושינוי מאפייני המטופל והתרגול. לא ניתן לייחס דפוסי טיפול אלו רק לשינויי פרוטוקול פורמליים. דפוסים דומים וההסברים האפשריים שלהם צריכים להיחקר במקום אחר.
