|
Shannon L. Gollnick, MSM, NRP, FP-C
במהלך השנים האחרונות, למדתי שחיקה והשפעתה על EMS מתוך כוונה להבין טוב יותר את הבעיה ולהיות חלק מהפתרון. מחקרי השחיקה שסקרתי מכילים שלושה נושאים נפוצים:
1. הראשונה היא שאין הגדרה מוסכמת לחלוטין מהי בדיוק שחיקה
2. השני הוא שהמטפלים בבריאות רגישים יותר לחוות שחיקה
3. ושלישית, הוא שהמונחים “שחיקה”, “מתח” ו”עייפות חמלה” משמשים שם נרדף בציבור הרחב, ובכל זאת שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת
עייפות חמלה, מושג הדורש דיון משלו, היא, על פני השטח, מחיר שנדרש בשל דאגה לאחרים. שחוקים ולחוצים, למרות שהם משתמשים בהם לעתים קרובות לסירוגין, הם לא אותו דבר. מתח, בזמן שהוא מצטבר, הוא עומס או מתח נפשי או רגשי הנובע מנסיבות תובעניות. מתח הוא לא תמיד רע למעשה, רבים מאיתנו בתעשיית ה-EMS מפרגנים לעצמנו על היכולת שלנו לעבוד היטב תחת לחץ ולשגשג.
עם זאת, שחיקה אינה זהה בשום אופן למתח. הצבת שחיקה ולחץ באותה רמה תהיה שווה ערך להשוואה בין כאב של עצם שבורה ללב שבור. הראשון כואב אך ניתן לתיקון, השני הוא כאב רגשי עמוק שמתבטא בדרכים שמילים אינן יכולות לכלול במלואן.
מה שאין במחקר הוא השפעת הכעס על השחיקה. כאשר אנו מעריכים את מי שנשרף, עלינו להבין תחילה שאבחון עצמי הוא בעיה בפני עצמה. שום סימפטומולוגיה אחרת לא נותנת את עצמה לאבחון עצמי פורה כמו שחיקה. שנית, כמעט כל אלה שכן מתארים את עצמם כשחוקים, עושים זאת מתוך תסכול. זה כאן, אני מאמין, המקור האמיתי לשחיקה.
כעס, תיסכול ואגרסיות
ב-EMS, יש מספר רב של דברים שאנחנו כחובשים ופרמדיקים חייבים ללמוד “להתמודד איתם”. זה כולל שיחות מאוחרות, החזקות חובה, מטופלים שאינם עומדים בדרישות וגסות רוח, דרישות תיעוד שלוקח יותר זמן להשלמתם מאשר השיחה בפועל וכו’. רשימת הדברים שאנחנו חייבים ללמוד להתמודד איתם היא ממושכת, עם זאת, אנחנו אף פעם לא באמת מדברים על “איך” להתמודד איתה. כמו האדוות על פני בריכה דוממת מסלע זעיר, התסכולים האלה הולכים וגדלים. רשימה נרחבת והולכת וגדלה של תסכולים מובילה בסופו של דבר לכאוס. כאוס מוביל לאובדן שליטה, ואובדן שליטה זה מוביל לכעס – כעס שאנו רואים ושומעים משפיע על החובשים שלנו מדי יום ביומו.
כעס הוא רגש אנושי בסיסי מאוד. בבסיסו, זוהי ההגנה של הקו הראשון שלנו נגד אנטגוניסט שמאיים על כל היבט של הזהות העצמית שלנו. זהו הדחף הטבעי שלנו לכל התקפה נתפסת על ההערכה העצמית הפסיכולוגית שלנו, הזהות שלנו או האישיות הציבורית שלנו. השערת התסכול-תוקפנות שפותחה לפני למעלה מ-80 שנה על ידי פסיכולוגים חברתיים טוענת שתוקפנות היא תוצאה של חסימה או תסכול של מאמציו של אדם להשיג מטרה. נשמע מוכר?
במחקרים מסוימים, יש השוואה משמעותית בין שחיקה ודיכאון. כאן טמון גם בסיס של כעס. זיגמונד פרויד ציין ב-1917 שדיכאון הוא כעס המופנה פנימה: התסכול של אובדן פסיכולוגי כלשהו אך ללא האשמה עצמית. זו פילוסופיה שעדיין בולטת בקרב פסיכולוגים כיום.
שורש המחזור
המחקר על שחיקה נרחב, עם זאת, כאנשי אקדמיה וקלינאים, עלינו לשקול תמיד אם אנו שואלים את השאלות הנכונות. לעתים קרובות, מה שאנחנו הכי מחפשים זה מה שנמצא ממש מולנו. החובשים והפאראמדיקים שלנו עוזבים את התעשייה שלנו בהמוניהם, ומסיבות הנפוצות בארגונים ובאזורים גיאוגרפיים; שכר נמוך , איזון גרוע בין עבודה לחיים, מנהיגות לקויה וכו’. אנו רואים את התוצאות בציוני מעורבות. אנו רואים את התוצאות בשיעורי התחלופה . המציאות היא שספקים רבים מתוסכלים. הם כועסים. אנחנו אומרים להם בעקביות “להתמודד עם זה”, אך לעולם לא מספקים פתרונות כיצד.
מחקר התזה שלי מצא ששיעורי השחיקה היו למעשה נמוכים יותר אצל חובשים קבועים (10+ שנות שירות) מאשר אצל צעירים יותר (< 3 שנות שירות). אם הלחץ הוא מצטבר, אז איך זה יכול להיות? כפי שצוין קודם לכן, שרופים ולחוצים אינם זהים. אולי ותיקי העונה האלה למדו “להתמודד עם זה?” אולי הם הצליחו למלא בהצלחה את הפער בין הציפייה למציאות.
כך או כך, המאמצים שלנו להילחם בשחיקה לא צלחו עד כה. הירידה בכוח העבודה של EMS נמצא ברמת משבר ובו זמנית בזמן שבו הצורך בתגובה להתפרצויות מגיפה מתגברות, אסונות טבע ומערכת בריאות מתקשה גובר.
אני לא מציע שכעס הוא השורש הבלעדי של האתגרים שלנו; אני פשוט שואל אם אנחנו שואלים את השאלות הנכונות? במקום לשאול ספקים אם הם שרופים ולמה, האם עלינו לשאול מה מתקתק אותם? האם בנוסף לאימון חוסן, האם עלינו לספק הדרכה לניהול כעסים?
כענף, איננו יכולים להמשיך בדרך זו מבלי להעריך תחילה האם זו הדרך הנכונה להיות בה מלכתחילה. אם נצליח בעתיד, עלינו לשאול שאלות טובות יותר. האם הכעס שצריך לטפל בו כמניעה לשחיקה?
על הסופר
שאנון ל. גולניק היא פרמדיקית רשומה ארצית וחובשת טיסה מוסמכת עם 20 שנות ניסיון. הוא משמש כמנהל פרויקטים של שירותי חירום לניהול וייעוץ (EMS|MC) בוינסטון-סאלם, צפון קרוליינה, ופרמדיק מתאמן ב-Fort Mill EMS ו-Piedmont Health EMS בדרום קרוליינה.
Additional resources:
|
English 
עברית
