תוצאות של תמיכת חיים טרום-אשפוזית בסיסית לעומת מתקדמת בטראומה קשה בילדים

פוסט זה זמין גם ב: עברית

רבות נכתב ופורסם, גם בפינתנו זו, אודות ה”וויכוח הנצחי” לגבי יעילותו של שירות ה ALS. ישנם מצבים ברפואה הדחופה הטרום-אשפוזית בהם יש יתרון ברור לצוות ALS (שאף הוכח בעבודות שונות), לעומת מצבים בהם אין יתרון – ואולי אף חיסרון …. אחד המצבים הללו הוא ניהול נפגעי טראומה, שהרי ידוע כי בטראומה הדבר החשוב ביותר הוא להביא את המטופל בהקדם האפשרי לביה”ח הקרוב. חיזוק נוסף לגישה זו ניתן למצוא גם במאמר המצ”ב מ”בית היוצר” של מכון גרטנר שלנו בארץ. בהתבסס על נתונים מרשם הטראומה הלאומי של ישראל, נבדקו רטרוספקטיבית על פני עשור שלם כל המקרים של ילדים שנתקבלו למלר”ד עם טראומה מורכבת. בוצעה השוואה לגבי מגוון רחב של פרמטרים הקשורים לאופי הפציעה ולוחות הזמנים – אך 2 תוצאות בלטו במיוחד : 1) ילדים שפונו לבי”ח ע”י צוות BLS שרדו יותר. 2) ילדים שפונו למרכז על שרדו יותר. אמנם אין בממצאים הללו משום “חדשות מרעישות”, אך מבחינתנו הממצאים מחזקים 2 הנחיות שעלינו להטמיע בקרב הצוותים : 1) בנפגעי טראומה מורכבת, בעיקר בילדים, יש להמעיט ככל הניתן בביצוע פעולות מורכבות שלא לצורך (בדגש על אינטובציה !!!), ולפנות את המטופל מהר ככל הניתן לביה”ח הקרוב.  2) כאשר מדובר בפציעה מורכבת, והמטופל יציב מבחינה נשימתית והמודינמית – יש לעשות מאמץ לפנותו למרכז על (בכפוף לכל המגבלות המופיעות בהנחיה הרלוונטית באוגדן הפרוטוקולים).