פוסט זה זמין גם ב:
עברית
אחד ה”אתגרים” העומדים בפני הפראמדיק המטפל בחולה מורכב (דום לב, שוק, וכדו’) הינו השגה מהירה של גישה ורידית טובה לצורך מתן תרופות ו/או נוזלים. בכדי להתגבר על בעיה זו פותחו במהלך 2 העשורים האחרונים מס’ אמצעים להשגת גישה תוך גרמית (IO), המהווה למעשה “גישה ורידית מהירה”. בד”א שילבנו בתחילה את ה BIG ובהמשך עברנו ל NIO. במלר”דים לעומת זאת שולב התקן ה EZ-IO (למי שלא מכיר = מעין “מקדחה” המאפשרת שליטה טובה יותר במיקום ועומק ההחדרה). לכל התקן יתרונות וחסרונות מבחינת נוחות התפעול, שיעור ההצלחה, סיבוכים ועלויות. במאמר המצ”ב בוצעה השוואה באחד המלר”דים בין שימוש ב NIO לבין שימוש ב EZ-IO. מהתוצאות עולה כי ה First Pass Success גבוה יותר משמעותית עם EZ-IO. במהלך השנה הקרובה נבחן את הנושא ונשקול שילוב/מעבר ל EZ-IO לפחות בחלק מרכבי ההצלה
